להמציא את העבודה שלך מחדש בימים של קורונה

מה שהשפיע על כולם. רבים איבדו את הפרנסה, כולם נאלצו להישאר בבית. הריחוק החברתי, המרחק

מהאנשים אותם אנחנו אוהבים, כל אלו הפכו את החיים של רבים לחיים של פחד, חרדה ותחושה שהם לבד

בעולם. הזכות שניתנה לי, נדב סגל, להיות מי שיכול להאיר את החשוך ולהביא אושר בחזרה לפנים של

אחרים, זה מה שליווה אותי לאורך כל הדרך, זה מה שהוביל אותי למצוא את השביל שיאפשר לי להמשיך

לעשות את מה שאני אוהב, לבדר אנשים ולהשכיח מהם לכמה שעות את כל מה שמטריד אותם. אם יש משהו

ששמחתי אולי יותר מהכל לעשות בימים כאלו של מגיפה עולמית הוא את זה בדיוק.

איך עושים את זה?

בין שלל המופעים שנדב עורך הפעילויות השונות שהוא אמון עליהן, הוא זוכה להיפגש עם כל חלקי

האוכלוסיה, עם מגוון רחב של קבוצות, בני גילאים שונים ומקרים מגוונים הדורשים בכל פעם התייחסות מעט

שונה. בתור מי שאמון על החלק האומנותי. בימים בהם ניתן היה להיפגש בקבוצות קטנות, לא היה שמח

מנדב על ההזדמנות ללכת לבתים של אנשים ופשוט ליצור אצלם, מתוך הרצון לשמח ולעודד, את מה שהיה

ניתן ליצור ביחד בכל מקום אחר. אם זה ערב קריוקי נפלא לכל המשפחה לכבוד יום ההולדת של האב ואם זו

הנחיה של טקס חתונה מצומצם בו ההיה צריך למצוא את הדרך לשתף גם את אלו שמצאו את עצמם צופים

באירוע דרך הזום. לאורך הזמן התברר כי יותר מכל זה עד כמה בני האדם יכולים להיות יצירתיים גם ברגעים

כאלו. דווקא שם, דווקא באירועים שהתרחשו באקלים קיצוני כל כך, גילה נדב מחדש איזה כוח מרפא יש

לניסיון לאחד את כולם סביב מה שמשנה את האווירה. לא רק זה, אלא ערבי שירה בציבור שנערכו לראשונה

בזום, פעילויות לבני הגיל השלישי שנערכו בפעם הראשונה דרך הרשת, איפשרו להגיע דווקא למי שלא היו

יכולים לצאת מהבית ולמצוא מה שיסיח את הדעת בימים קשים ולא קלים של מגיפה המונית.

התפקיד של נדב הוא להביא שמחה

לפעמים נדמה כאילו מה שקורה במציאות עכשיו זה מה שיכתיב את אורך חיינו גם הרבה שנים לאחר מכן,

מה שהיום אנחנו יכולים להגיד שהוא לא נכון. יש משהו בתהליך הצמצום שמאפשר לנו לגלות דברים חדשים

על עצמנו, על המשפחות שלנו, על האנשים היקרים לנו יותר מכל. העבודה של נדב דורשת ממילא ליצור

רעיונות חדשים בכל פעם מחדש. דווקא היצירתיות היא זו שהצליח למצוא את הדרך, בימים של קושי לעודד

את האחרים, להעלות חיוך על השפתיים. כי לקרב לבבות זה לא מה שאפשר לעשות על ידי שימוש

בטכנולוגיה לבדה, המטרה היא למצוא את הגשר הריגשי, את הרגעים של הצחוק ושל האהבה שכל אחד

מחכה להם לבד וכשהם מתחברים ביחד, בין קבוצה של אנשים, התחושה היא שמשהו חדש, חזק ומרגש

מתרחש בין כולם.

היה מעניין לראות איך למרות הכל אפשר להביא שמחה ללבבות בעזרת הומור, מוזיקה והשימוש במה

שלכולנו יש באופן טבעי, הרגשות שלנו והעובדה שכולנו בני אדם.

השמיים הם הגבול

אם יש דבר אותו אפשר לקחת מהתקופה הזו היא שאין דבר העומד בפני הרצון ואין גבול ליצירתיות. דווקא

כשאנחנו מקבלים את ההזדמנות לסטות מהמוכר, לראות את העולם מזווית אחרת ולהכיר את המציאות

באופן שלא הכרנו קודם, אנחנו יכולים לגלות בעצמנו רעיונות חדשים ודרכים אחרות לעשות את מה שתמיד

יש לו מקום, לספר סיפור וליצור גשרים.

זה מעניין כי דווקא בתקופה הזו נוצרה ההזדמנות להבין כמה זה חשוב לבחור מנחה המכיר את העבודה

היטב, עד כמה זה חשוב למצוא מי שמכיר את עולם השירה בציבור באופן כזה שיכול לחפות על כל מה

שאנחנו לא יכולים לספוג דרך מסכי המחשב ולהביא את התחושה של השחרור, הטוב והשמחה לכל מי

שמחפשים אותם בימים לא קלים.

התשוקה להרגיש מחוברים וקשורים לאנשים סביבנו לא מסתיימת לעולם. אם אתם מחפשים את הדרך

ליצירה של אירוע משמעותי ומשמח, אתם לא לבד.